מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:א׳
1 משנה: מְרוּבָּה מִידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וּמִידַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְשׁוֹר וָשֶׂה בִלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וגו׳. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
2 הלכה: מְרוּבָּה מִידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל כול׳. מְנָן תֵּיתִי לֵיהּ. מֵאִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא וגו׳. אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר חַיִים. לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים. הַגְּנֵיבָה. לְרַבּוֹת אֶת הַמִּיטַּלְטְלִין. וְלָמָּה שׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה. אִם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֲנָיָיה לַמִּזְבֵּחַ נִיתְנֵי שׁוֹר וָשֶׂה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. יָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא תַשְׁמִישׁ. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא רְאָיָיה.
3 רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. לָמָּה לֹא שָׁנִינוּ שֶׁמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּשׁוּתָפִין. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
4 תַּנֵּי. וְגוּנָּב מִבֵּית הָאִישׁ. וְלֹא מִבֵּית הָאִשָּׁה. כָּל עַצְמוֹ אֵין כָּתוּב רֵעֵהוּ אֶלָּא בְשׁוֹאֵל. וְתֵימַר הָכֵין. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר מֵאַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הַגְּנֵיבָה לְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. לָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי לִשְׁנֵיהֶם. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ וְתָפְשׂוֹ בְּעָלִים אֶת הַשֵּׁינִי וְנִשְׁבַּע לָהֶן. אִין תֵּימַר. מוֹצִיאִין מִן הַשֵּׁינִי. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוּעָה. אִין תֵּימַר. אֵין מוֹצִיאִין מִן הַשֵּׁינִי. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שְׁבוּעָה. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ וְנִמְלַךְ הַשֵּׁינִי לְהַחֲזִיר. אִין תֵּימַר. יַחֲזִיר לַבְּעָלִים. פְּעָמִים שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לַגַּנָּב. אִין תֵּימַר. יַחֲזִיר לַגַּנָּב. פְּעָמִים שֶׁאֵין מוֹדִיעִים לַבְּעָלִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַחֲזִיר לַבְּעָלִים בִּפְנֵי גַנָּב.
פירוש חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:א׳
1 יצאו עבדים שאין לך בהם אלא תשמיש ר"ל דקאי על ע"ע ועל עב"כ לא צריך מיעוטא דהוקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם וגו' כדפירש"י ז"ל אלא ממעט גם ע"ע כמבואר בגליון הש"ס ונכון הוא:
2 ר"א שאל למה לא שנינו שמידת תשלומי כפל נוהגת בטוען טענת גנב בשותפין. צ"ל ובשותפין דחייב בכפל ופטור מדו"ה:
3 תני וגונב מבית האיש ולא מבית האשה ר"ל נכסי מלוג של אשה שגנב מן הבעל פטור מן הכפל. ע"ז פריך כל עצמו אין כתוב רעהו אלא בשואל ותימר הכין בתמי' הא בעל בנכסי אשתו שואל הוא ושפיר קרינן רעהו: